התנהגות האכילה
שלנו ושל הקרובים לנו
לרוחב מעגלי החיים השונים (מילדות לבגרות)
יכולה ללמד אותנו הרבה על עצמינו
ועל הקרובים לנו,
על הקשיים שלנו ,
על האופי שלנו ועל הדפוסים שלנו.
והרבה פעמים היא מהווה שיקוף של
העולם הפנימי המיסתורי שלנו או של הקרובים לנו.
כשתינוק נולד והאמא מניקה אותו או מאכילה בפורמולה מזינה,
התינוק מוזן הן רגשית והן פיזית
ומקבל דרך החלב והחיבוק
את כל חומרי ההזנה הנדרשים להתפתחותו,
את הבטחון בעולם
ואת כל הרכיבים התזונתיים הדרושים להתפתחותו המיטבית.
בגיל שנה התינוק כבר אוכל מזון מוצק ונעזר בידיים,
ולאט לאט מתחיל לגלות את הנפרדות שלו מאמו
מגלה את היכולות שלו ואת העצמאות שלו,
כמובן שעדיין הוא תלוי באימו באספקת המזון להתפתחות שלו.
וכך הילד גדל לו ….
ייתכן שהוא ייגדל להיות ילד בררן שאוכל רק שניצל ואורז
הרבה פעמים זה יכול להעיד על כך
שהילד באופיו פחות אוהב שינויים,
יותר אוהב את המוכר והשגרתי,
ופחות פתוח להתנסויות שונות בחיים עצמם.
או שזה פשוט יכול להעיד על כך
שזה מה שמכינים בבית,
שהאוכל אינו תופס מקום משמעותי
כל כך בחיי המשפחה
ועל כן זה מה שהילד מכיר.
ייתכן שהילד יהיה מוכן לנסות הכל,
מאכלים חדשים,
טעמים שלא מכיר….
מערכת יחסים כזו עם אוכל יכולה
להעיד על ילד סקרן,
שאוהב סיכונים,
לא מפחד להתנסות
ואולי אפילו הרפתקן באופיו.
האופן שבו אנחנו אוכלים פעמים רבות יכול להעיד
על אופיינו ועל מי שאנחנו כבני אדם.
ייתכן שהילד שגדל והפך לנער,
יחליט לאכול בעיקר חלבונים,
על מנת לפתח את השרירים ואת הגוף שלו,
זו יכולה להיות דרך של הנער המתבגר שלנו
שהינו חסר בטחון, לפתח בטחון עצמי,
ולהתחבר לאנרגיה הזכרית שבו.
וייתכן שאותו ילד שצמח לנער
יחליט דווקא
להפוך לטבעוני,
מאחר וגילה את החיבור שלו לחיות,
ואת החמלה שקיימת אצלו
כלפי כל דבר חי שקיים.
אותו נער מתבגר גילה את הצד החומל שבו
והתאים את האכילה שלו לערכים
החדשים שחשובים לו,
לאופיו ולהתפתחות האישית שלו.
ייתכן שהילדה שבגרה להיות נערה
תפסיק פתאום לאכול,
ותהייה אנורקסית,
עובדה שיכולה להעיד על פחד מהתבגרות,
ועל רצון בשליטה מול העולם הכאוטי והמלחיץ.
לחילופין האנורקסיה יכולה להעיד
על ריקנות פנימית גדולה,
ועל חוסר בטחון עצמי.
על רצון לרצות ולהיענות לתכתיבי הסביבה,
ולדרישות הלא הגיוניות של הרזון
שקיימות בעולם המדיה והתקשורת.
ייתכן ואותה נערה תיהפך לבולימית
ותסתיר כעסים שעצורים בה
ותחושות של בושה ואשמה
שיכולים להעיד על התנגדות לשינויים החלים
בגוף בגיל ההתבגרות,
שאותם היתה רוצה “להקיא” החוצה.
או על מצוקות וקשיים אחרים שקיימים בחייה,
שיכולים לבטא חוסר יכולת להיענות לתכתיבים
של מערכת החינוך,
או לצפיות של ההורים,
או התמודדות עם קשיים חברתיים.
כמבוגרים פעמים רבות אנחנו נוטים
להכין את האוכל שההורים הכינו לנו
מתוך כמיהה לאהבה ללא תנאים שחווינו,
מתוך געגוע ומתוך רצון לשמור על המסורת
ולהעביר את האהבה הזו הלאה לילדים שלנו.
ויש את אותם אנשים
שאוכלים הרבה מאד מתוק,
מאחר ובחיים שלהם חסרה מתיקות,
והם חווים הרבה מרירות וקושי,
ומחפשים באוכל את המתיקות
שחסרה להם בחיים.
ויש את אילו
שדרך האוכל מבטאים את היצירתיות שלהם,
ואת הכשרון שלהם.
ובדיוק כמו כשרון של ציור או פיסול,
בחרו באוכל כאומנות לכל דבר
וכמקום לבטא את עצמם.
ויש את אילו שהאוכל לא מעסיק אותם כלל,
זאת מאחר והכריחו אותם לסיים כל מה שבצלחת
והם פיתחו התנגדות לאוכל על כל צורותיו,
ולכן האוכל תופס מקום שולי בחיים שלהם וחסר חשיבות.
ויש את אילו
שמתפרנסים מאוכל,
כי הם בבסיסם אנשים שאוהבים לפנק,
הם אוהבים שהצד השני נהנה ומתמוגג,
זו הדרך שלהם לבוא לידי ביטוי
ולהוציא את האהבה שלהם החוצה.
ויש את אילו שהולכים למסעדה
ולא מצליחים לבחור מה לאכול.
זה יכול להעיד על כך
שהם בשלב של בלבול בחיים.
שלב בו ייתכן והם מנותקים מעצמם
ולא מצליחים
להחליט מה נכון להם,
מה מדויק להם
ואז ממש לא מסוגלים לקבל החלטות,
גם לגבי תחומים אחרים בחיים.
ויש את אילו שבכל שבת יאפו חלה,
מאחר והמסורת חשובה להם,
היות וזה תורם להם לתחושת השייכות לעם היהודי
ומהווה חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם.
ויש את אילו שיקפידו על ארוחת יום שישי משפחתית,
כי המשפחתיות חשובה להם.
המשפחתיות נותנת להם כוח
ותחושת שייכות
ומגדירה חלק ממי שהם.
וזו הדרך שלהם לתת לילדים בית ומקום בטוח
שאפשר לרגע להניח את הרגלים ולנוח.
אדם שיש לו תשוקה לאוכל,
זהו אדם שיש לו תשוקה לחיים.
לקראת הזקנה,
התיאבון פוחת פעמים רבות
והתשוקה לאוכל יורדת.
אוכלים כמויות קטנות יותר,
והרבה פעמים לקראת סיום החיים
פשוט מפסיקים לאכול.
אובדן הרצון לאכול,
פעמים רבות מאפיין את אובדן הרצון לחיות.
האוכל פנים רבות לו.
והתנהגות האכילה פנים רבות לה.
האוכל מבטא את מי שאנחנו באותו רגע,
מעיד על ההתפתחות האישית שלנו,
על ההתמודדויות שלנו ,
ועל מי שאנחנו.
אם רק נתבונן לפעמים על
היחס שלנו לאוכל,
ועל התנהגות האכילה שלנו,
נוכל ללמוד הרבה על עצמינו ומי שאנחנו.
הנה כמה שאלות שאם תענו עליהן
תוכלו ללמוד קצת על עצמכם.
ועכשיו נסו לחשוב:
מה אתם יכולים להסיק על עצמכם
לאחר שעניתם על השאלות הללו?
מוזמנים לשתף אותי ולכתוב לי :
האם למדתם משהוא חדש על עצמכם?
למייל:Adi.naturemed@gmail.com
