חיבור לילד הפנימי כחלק מתהליך הריפוי
הילד המקורי שהיינו כשנולדנו היה ילד פלאי .
כילדים היינו מלאי פליאה וסקרנות,
רצינו לחקור את העולם סביבנו,
היינו מלאי להט, ספונטניות ,יצירתיות ,
נאיביות במובנה הטוב,מלאי אהבה לכל,
משוחררים ומאושרים .
זה הזמן שהיינו הכי מחוברים אל הנשמה שלנו .
זה הזמן שבו היינו הכי מאוחדים עם מי שאנחנו באמת ,עם שורש הנשמה שלנו .
לכן ,
אפשר לראות את הילד הפלאי כמפגש הראשון של הנשמה עם העולם,
לפני שהמציאות כפתה עלינו להשתנות,
לפני שהאגו התפתח ואיתו מנגנוני ההגנה שלו .
הילד הפלאי הוא העצמי האמיתי ,
וככזה בו טמון פוטנציאל הגדילה שלנו.
אם הנשמה היא השורשים,והעצמי הוא הזרע ,
הרי שהילד הפלאי הוא העלים הראשונים הנובטים מאותו זרע.
עלים שמבטאים את הפוטנציאל הגלום בזרע באופן הראשוני והאותנטי ביותר ,
לפני שהנסיבות הארציות המגבילות השפיעו על כוון הצמיחה ואופיה .
אבל הילד הפלאי שהיינו נפגע בגלל נסיבות החיים ,
בין אם הם הורות גרועה או פגיעה אחרת:
מוות של הורה, מחלה של אח/אחות , אלימות מכל סוג ועוד .
וכך הפך הילד הפלאי לילד פגוע .
כדי ליצור קשר עם הנשמה עלינו לפגוש שוב את הילד הפלאי .
הילד הפגוע אינו רק זכרון מהעבר .
הוא ממשיך להתקיים בתוכנו ,
כשהוא מחזיק עבורנו את הטראומה או ההתמודדות הקשה שעברנו ,שבגללה הוא נפגע .
באופן זה,הוא מאפשר לנו להמשיך הלאה בחיינו.
חשוב להבין שהילד הפגוע ממשיך להתקיים בתוכנו כישות עצמאית, המבקשת תיקון
(כמו כל חלק דיסוציאטיבי, שהתנתק מהעצמי הכולל ופועל באופן מחתרתי לקבלת הכרה על ידו .)
וממקום זה הוא מפעיל אותנו!
לדוגמא,
בכל פעם שאנחנו חשים ריקנות זה הילד הפגוע בתוכנו שגורם לתחושות אלה .
בכל פעם שאנחנו מרגישים דחף בלתי נשלט לעשות משהו הרסני (כמו במקרה של התמכרויות)
זה הילד הפגוע שמבקש פיצוי לרגשותיו הקשים .
הילד הפגוע בסך הכל מבקש להשלים את תהליך התפתחותו שנקטע או השתבש .
הטראומות שעבר גרמו להתפתחותו של הילד להעצר .
במקום שבו הדברים השתבשו הילד נתקע ,
ומהמקום התקוע שלו הוא מנהל אותנו ,
בנסיון לתקן את הנזק ולהשלים את התפתחותו.
השאלה החשובה ביותר היא מדוע הילד הפנימי שבנו לא מצליח
לקבל את מה שהוא זקוק לו בשביל להשלים את התפתחותו למבוגר בריא ?
התשובה לשאלה חשובה זו היא –
כיוון שאנחנו לא מכירים בו !
רובנו לא מכירים בילד הפגוע בתוכנו ,
היות ומה שהוא עושה פוגע בנו ,
וכך הוא ממשיך להרגיש זנוח ובודד .
היות ורבים מאיתנו מתכחשים לו הוא הופך חלק מהצל שלנו ,
וזה רק עושה אותו ליותר משפיע .
הוא הופך גורם עצמאי הפועל תחתינו,
ממשיך להטריד אותנו על ידי כך שהוא מפעיל אותנו נגד רצוננו.
רק כשנכיר בו ובצרכים הלא מסופקים שלו,
הוא יצליח להשלים את התפתחותו ולגדול .
וכיצד עושים זאת ?
מה שמאפיין את הילד הפנימי,כאמור ,שהוא תמיד מרגיש לבד,
היות ואנחנו מסרבים לקבל אותו כפי שהוא.
אנחנו נמנעים מליצור איתו קשר,
כי לא כיף להיות בחברת אדם עצוב,חרד,כועס וכיוצא באלה.
אך רק באמצעות יצירת קשר עם אותו חלק בתוכנו,
נוכל לעזור לו להרגיש אחרת .
אחת המטרות בקליניקה בדרך לריפוי הינה לפגוש את הילד הפגוע שבתוכנו ,
ולעזור לו להרפא.
רק כשהוא ירפא,
הוא יחזור להיות הילד הפלאי שהיינו ,
ודרכו נוכל להתחבר אל שורש הנשמה שלנו .
בקליניקה נפגש עם הילד הפגוע ,
ורק לאחר שנפגוש אותו ונבין מתי הוא נפגע וכיצד ,
רק אז נוכל לעזור לו ,להציל אותו .
ניזכר בילד הפלאי ונתחבר מחדש אל האיכויות האבודות – שבתוכנו ,
שהוא הוא הקשר לנשמה שלנו .
וכשזה יקרה אפשר יהיה להתחבר אל הרצון האמיתי ,
החל מהדברים הקטנים בחיים כמו מה בא לאכול
ועד ההחלטות הגדולות כמו בחירת מקצוע ויעוד .
החיבור אל הנשמה מאפשר גם לבחור את האנשים הנכונים ,
אלה שיקדמו את התפתחותכם ולא יבלמו אותה .
