הגישה האקלקטית בטיפול:
בבסיס הגישה האקלקטית עומדת ההבנה שאנשים הם שונים, ולכל אדם תתאים גישה או שיטה טיפולית שונה .
היצמדות לתיאוריה מסוימת או לשיטה מסוימת, באופן עיוור, פעמים רבות מגבילה את הטיפול, ולא מאפשרת מענה לייחודיות של המטופל.
אתן דוגמא: ישנן אסכולות טיפוליות שלפיהן המטפל בעיקר מקשיב, יושב מאחורי המטופל, ופחות מדבר.
אלו הן בעיקר אסכולות פסיכודינמיות קלאסיות, נשאלת השאלה: האם גישה זו מתאימה לכל מטופל?
מגיעים אלי לקליניקה מטופלים, שטופלו לפי גישה זו והיא לא התאימה להם.
הם היו זקוקים למבט ישיר, לשיח ולהכוונה, והגישה הפסיכודינמית לא אפשרה להם לקבל את מה שהם זקוקים לו בטיפול.
ישנם מטופלים שמבקשים שאטפל בהם בגישה מסוימת, אחת המטופלות שהגיעה לקליניקה לאחרונה ציינה שיש לה סיוטים בלילה, והיא רוצה שהטיפול יתרכז בחלומות. מטפל שלא עובד עם חלומות, ועובד רק עם CBT למשל, לא יוכל לתת מענה לצורך של המטופלת .
ישנם מטופלים שאצלם הצד הרציונאלי חזק מאד, בשיח טיפולי עם מטופלים מהסוג הזה, הרבה פעמים לא נצליח להגיע לרבדים עמוקים יותר ונתקע. ועל כן, על המטפל לרכוש כלים וטכניקות נוספות, על מנת שיוכל לנוע עם המטופלים למחוזות עמוקים יותר. עבודה עם קלפים עוזרת במקרים כאלו, ועבודה עם הגוף, מה שנקרא פוקוסינג, יכולים לשחרר את התקיעות ולאפשר התבוננות פנימה ועבודה טיפולית מקדמת.
הגמישות והיצירתיות של המטפל מאד משמעותיים בעבודה הטיפולית, ומטפל שהוא אקלקטי, ידע להתאים את השיטות והטכניקות לצרכים האישיים של המטופל שלו.
דוגמא נוספת: לפני הקורונה לא הסכמתי לטפל דרך הזום. התנגדתי בתוקף לטיפול דרך הזום.
בזמן הקורונה, בלית ברירה , מצאתי את עצמי מטפלת דרך הזום. הרבה מהטיפולים היו מאד מוצלחים.
להפתעתי היו כמה יתרונות לזום: לאנשים היה יותר קל ופשוט להתפנות לטיפול, יש מטופלים שדווקא המרחק עזר להם להיפתח וגיליתי שהיכולת ליצור קשר אינטימי דרך המסך היא אפשרית וקיימת.
דיימון ועמיתיו הגדירו פסיכותרפיה אקלקטית כתהליך שבו המטפל מרכיב עבור כל מטופל תוכנית טיפול מותאמת אישית שמבוססת על תיאוריות וטכניקות שונות ומגוונות.
הצלחת הטיפול תלויה פעמים רבות ביצירתיות של המטופל וביכולת שלו להפגין גמישות בנוגע לטיפול.
גמישות יכולה לבוא לידי ביטוי בנוגע למספר המפגשים הנדרשים, אופן הטיפול – פיזי או מקוון, ותדירות המפגשים. או על ידי שימוש במגוון כלים טיפוליים שונים. בהקשר הזה, ניתן להזכיר את האמרה של מסלו: “כאשר הכלי היחידי שברשותך הוא פטיש הרי שלכל דבר תתייחס כמסמר” (1966).
גמישות יכולה לבוא לידי ביטוי גם במערכת היחסים בין המטפל למטופל שלעתים תהייה מערכת תומכת, ולעתים מערכת מאתגרת. על המטפל להיות רגיש למטופל ולהתאים את מערכת היחסים ואת האווירה והאקלים הטיפולי לצרכים היחודיים והמשתנים של המטופל.
אני כמטפלת מאד מאמינה בגישה האקלקטית ומשתדלת ליישם אותה בקליניקה עם מטופלי.
אשמח ללוות אתכם בתהליך ובמסע הטיפולי תוך כדי התייחסות לצרכים היחודיים שלכם עם המון גמישות,
יצירתיות ואמונה בדרך.
